<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן פ"ז</h1>
<h2>דף כב:</h2>
[ב"ק קי"ב ע"ב] תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמ' שלי הוא אין אומרי' נמתין לו עד שיגדיל אלא מוציאין מידו ולכשיגדיל יביא ראייה התם הוא דלא קיימ' בחזקה דאבוה וכו' וקשיא לן מנא ידעינן דלא קיימ' בחזקה דאבוה אי דאתו סהדי קמן היכי מקבלינן עדים שלא בפני בעל דין. אי דאנן חזינן דבחזקת האחר היתה עומדת אנן עדים אנן דיינים ואין עד נעשה דיין. איכא לתרוצי דאמרי' [ר"ה כ"ה ע"ב] לא תהא שמיעה גדולה מראייה ולא אמרינן (ולא אמ') בהא אין עד נעשה דיין כדאמ' בעידות החדש ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראייה ופרקינן שראוהו בלילה דאי ראוהו ביום יכולין להיות דיינין. ואמ' נמי [ב"ב קי"ג ע"ב] ג' שנכנסו לבקר את החולה ביום רצו כותבין רצו עושין דין. והוא דאמ' בערכין [כ"ב ע"ב] דנזקקין לנכסי יתומים דנמצאת שדה שאינה שלו ואין צריכין להעמיד אפיטרופוס דאחזוקי סהדי בשיקרא לא מחזיקינן.
